פלישהקר ואח' נ' חב' מוסך משה מרקדו בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה לתשלום דמי שכירות, דמי שימוש ראויים ועתירה למתן צו לסילוק ידם של הנתבעים משטח מריבה הידוע כיום כחלקה 58בגוש 7089 (להלן: "החצר") ואשר הבעלות בו רשומה בשם עיריית תל אביב (להלן: "העירייה").

הבסיס לתביעת דמי השכירות מצוי בהסכם פשרה מיום 17.2.04 אשר קיבל תוקף של פסק דין בתובענה קודמת בין בעלי הדין ב-ת.א. 48076/03 (להלן: "הסכם הפשרה").

א.עיקר טענות התובעים

1.התובעים טוענים בכתב התביעה המתוקן כי מכוחו של הסכם שכירות מיום 1.3.99 (להלן: "הסכם השכירות או ההסכם") השכירו לנתבעת 1 (להלן: "חברת מרקדו") מגרש בשטח של 550 מ"ר המשמש כמוסך (להלן: "המושכר") לתקופה בת 10 חדשים שהסתיימה ביום 31.12.99 ובדמי שכירות חודשיים ראשוניים בסך 4,100 דולר שהלכו והאמירו למשך תקופות האופציה שנקבעו בהסכם עד לסך של 6,063 דולר לחודש.

2.במסגרת הסכם הפשרה נקבעו דמי שכירות שונים מאלו שהותנו בהסכם השכירות וכן נקבעו בו הוראות שונות לעניין הסדרת תשלום דמי השכירות והארכת תקופתה. כמו כן נקבע כי חרף האמור בהסכם השכירות תסתיים תקופת השכירות בסוף שנת 2006 וכי מעבר לכך נותרו יתר הוראות ההסכם על כנן.

3.התובעים טוענים כי על פי הסכם הפשרה היה על הנתבעים להודיע לתובעים עד ליום 1.9.05 על רצונם לממש את האופציה לגבי שנת 2006 וכי הנתבע 4 (להלן: "רואי") הודיע לתובע 1 (להלן: "פלישהקר") כי חברת מרקדו תממש את האופציה כאמור ואף הבטיח להעביר שיקים לתשלום דמי השכירות למהלך אותה תקופה.

4.התובעים מוסיפים וטוענים כי חברת מרקדו הודיע גם בכתובים על כוונתה להמשיך את הסכם השכירות עד לסוף דצמבר 2006, אך לגירסת התובעים שינו הנתבעים את ההסדר שנקבע בהסכם הפשרה שכן לא הפקידו בידי התובעים את מלוא דמי השכירות בגין שנת 2006.

5.התובעים מוסיפים וטוענים כי להפתעתם, הודיע להם ב"כ הנתבעים במכתבו מיום 11.12.05 כי לאור סירובם כביכול של התובעים לקבל את דמי השכירות, יפנו הנתבעים את המושכר וישיבו לתובעים את החזקה בו בסוף חודש אפריל 2006.

6.להלן טענו התובעים כי ביום 1.5.06 הודיעו להם הנתבעים על רצונם להחזיר את החזקה במושכר לאחר שפינו אותו. התובעים דחו את בקשתם, אך הוסיפו כי במגמה להקטין את נזקיהם, ינסו התובעים להשכיר את המושכר לאחר.

7.התובעים מוסיפים וטוענים כי רק ביום 1.11.06 עלה בידם להשכיר את המושכר לאחר (להלן: "מוסך סבנה") בדמי שכירות נמוכים בסך של 3,250 דולר לחודש וזאת בשל מצבו הרעוע של המושכר כפי שהוחזר על ידי הנתבעים.

8.להלן טענו התובעים כי כבר ביום 23.10.06 הבהירו לנתבעים את דרישתם לפיה החצר הצמודה למושכר ומהווה את הכניסה אליו בשטח של כ-200 מ"ר (להלן: "החצר") תפונה על ידי הנתבעים ותוחזר להם כשהיא נקיה מכל אדם וחפץ שכן החצר אמנם הופקעה על ידי העירייה אך נותרה בחזקת התובעים.

התובעים טוענים כי הנתבעים דחו את דרישת התובעים התכחשו לנזקים שגרמו וטענו כי החצר שייכת להם מאז ומעולם וסירבו לפנותה.

9.התובעים טוענים כי חברת מרקדו הפרה את הסכם הפשרה ונותרה חייבת להם דמי שכירות חודשיים בעבור החדשים מאי עד ליום 20.11.06 בסכום של 4,125 דולר לחודש בתוספת מע"מ ובסך הכול 27,500 דולר בתוספת מע"מ.

בנוסף טענו התובעים כל על חברת מרקדו לפצות אותם בגין הקטנת דמי השכירות שהותנו עם מוסך סבנה בסכום של 1,500 דולר לחודש תוספת מע"מ וכן הפרשי שער בסך 3,980 דולר בתוספת מע"מ.

סך כל חוב דמי השכירות שנתבעו הינו 175,766 ₪.

10.בנפרד ובמובחן עתרו התובעים לחיוב הנתבעים בדמי שימוש ראויים בגין השימוש שעשו הנתבעים בחצר ובכלל זה מוסך פחחות ומתקן רחיצת מכוניות - בסכום של 1,100 דולר לחודש בתוספת מע"מ וריבית חודשית בשיעור של 2% קרי סכום כולל של 106,260 ₪.

11.התובעים טוענים כי על הנתבעים יחד ולחוד ערבים כלפיהם לחובות חברת מרקדו מכח כתב ערבות עליו חתמו, ומשכך נתבעו כל הנתבעים, יחד ולחוד בתשלום הסכומים הנתבעים.

12.כמו כן עתרו התובעת למתן "צו פינוי" נגד הנתבעים מן החצר.

ב.טענות הנתבעים